חגים

פעם בשנה אנחנו יכולים להתחפש למשפחת מלוכה בריטית, לצפצף על המלכה ולוותר על התור לכתר ועל תואר הדוכס, אבל על שעת התה המסורתית לא נוותר,

נס גדול היה פה, אכלתי שמונה לביבות פריכות ונימוחות והרגשתי כאילו אכלתי רק אחת. בכל החגים אנחנו טורחות על תבשילים וממלאות את הסירים במנות שמשתבחות

לחינה של הבת שלנו, הגיעו הדודות, הגיסות, הסבתות והאחייניות עם קולולו ושיר בלב ועם מגשי חם חם ביד. בבית שאן אין עליה לתורה, חינה, או

מתכון ישראלי צנוע שהיה נפוץ בבתים של יוצאי אירופה, יש כאלו שקוראים לו צ׳ורגה, או צ׳ראגה הונגרי, או פריטלעך או קשקשניות כמו שאמרו לי העוקבים

בערב ראש חודש טבת, נר שישי של חנוכה, נוהגות הנשים הטוניסאיות לחגוג את חג הבנות “עיד אל בנאת”. בערב הנשי מעלים על נס את אסתר

חיתוכיות חתיכיות עם פיצפוצי אורז, ללא אפיה, ואפילו פרווה, שיקרצו גם לצליאקים וגם לאוכלי כל, אף אחד לא נשאר אדיש ליופי השכבות וכששומעים כמה זה