המסע בעקבות הצלף החל בשמונה בבוקר כשנחמה ואני יצאנו משיעור התעמלות. “אני יוצאת לקטוף צלפים ליד המטע, רוצה לבוא?” שואלת נחמה. תביאי כפפות, לשיח יש קוצים אכזריים.
זאת נחמה, פילאטיס בשבע בבוקר, קטיף בין קוצים להפסקת עשר, סדנת נגרות ופסיפס לארוחת צהריים. לא יכולתי להישאר מאחור.
שיחי צלף גדלים בכל מקום, בשדות, בחצרות ובצידי הכביש. בין מאי לאוקטובר גדלים לאורך הענפים ניצנים קטנים שנפתחים לפרח גדול עם אבקנים מרשימים, הפרח נובל ומוציא פרי דמוי קישוא קטן ומוארך. את הניצנים קוטפים בזהירות (זוכרים את הקוצים?) ואחרי שעה של קטיף תזכו לשלל מועט שיספיק לצנצנת קטנה, אבל ממש קטנה, של צלפים מוחמצים.
חייבים להעריך את הצלף על תכונתו הייחודית – על כל ענף אפשר לראות את כל שלבי ההתפתחות של ניצן, פרח ופרי מתפתחים במקביל. אולי גם בשל כך נקרא הצלף בתלמוד “העז באילנות”. בכל יום מצמיח פירות חדשים, גדל בתנאים קיצוניים של חום או קור, עליו בשרניים, שורשיו עמוקים ומשרישים אפילו בסדקי קירות.
חזרתי עם השלל הביתה ופעלתי לפי המתכון של גיסתה של נחמה, בשינויים קלים.
צלפים כבושים
משרים חצי כוס צלפים במים בצנצנת של כ-180 מ”ל (כבר אמרתי שהיא ממש קטנה?)
מחליפים את המים בכל יום במשך שלושה ימים.
בשלב הזה פתחתי את המכסה, רחרחתי בסקרנות והריח החזק, שלא לומר עז, המם אותי. אפילו החתול ברח מהמטבח.
אחרי שלושה ימים ממלאים מים נקיים בצנצנת.
מוסיפים שתי כפיות מלח, כפית שום כתוש, שני עלי דפנה ומחכים שבוע ימים.
מסננים את הצלפים מחומרי המשרה, מכסים אותם בשמן זית ושומרים במקרר.
לצלפים שלי יש טעם חריף מריר, מזכיר שילוב של זיתים וחמוצים ואני תוהה מה לעשות איתם, מה עשו עם צלפים אמהות קדומות בכפרים מימי התלמוד?
בכפר דבורה שמרכז הגולן, רק עשרים קילומטר מהכפר שלי בגולן חי ר’ אלעזר הקפר, תנא שחי בסוף המאה השניה לספירה. כתובת אבן נמצאה מעל דלת בכפר “זה בית מדרשו של רבי אלעזר הקפר”. פרסומת סמויה לחמוצים של רבי אלעזר?
האם רבי אלעזר ניהל עסק של איש אחד, בבוקר מלמד בבית המדרש ואחרי הצהרים קוטף צלפים ורוקח מהם בשמים לבית המקדש שריחם הגיע עד יריחו? (זה מקור השם יריחו).
אולי היה בעל מטעים עשיר וכל תלמידי הישיבה עבדו אצלו בעבודה מועדפת, קוטפים ניצנים וממלאים כדי חרס בפירות כבושים, נחושים להראות לרב את חריצותם גם מחוץ לכתלי בית המדרש? מן הסתם אנשי הכפר לא סבלו ממחסור בצלפים ופיזרו חופנים מהם בכל קדירה.
כך אולי נראתה ארוחת צהרים בכפר התלמודי דבורה, סלט קוסקוס עם בצל מטוגן וריחני, עדשים כתוספת חלבון, דבלים מתוקות וצלפים עוקצניים בחמיצותם.
סלט קוסקוס עם תאנים, עדשים וצלפים
המרכיבים
כוס קוסקוס מלא
שמן זית
מלח
שני בצלים
3 דבלים
כוס עדשים שחורות מבושלות (להשיג במחלקת הקפואים)
שתי כפות צלפים
אופן ההכנה
מניחים בקערה כוס עדשים מבושלות.
(אם מבשלים את העדשים בבית יש להשרות במשך שלוש שעות כוס עדשים ואז לבשל אותם במים נקיים רבע שעה, עד לריכוך).
מכינים את הקוסקוס המלא לפי ההוראות שעל השקית.
מטגנים שני בצלים קצוצים עד השחמה.
מוסיפים לקערת העדשים את הקוסקוס, הבצל, הדבלים והצלפים. מערבבים ומגישים פושר או חם.
רוצים להתחבר לאני התלמודי שלכם? קחו קופסה של תבשיל קוסקוס בצלפים לפיקניק בנחל ג’ילבון ונסו לשמוע קולות מהעבר. אני התחלתי את המסלול בדילוגים קלים על מדרגות האבן. “יש לי הרגשה מוזרה שכבר חיינו כאן בגילגול קודם” אמרתי לאיש שלי. הגענו לנחל הצלול שזרם בעליזות, השקינו את החמור, סליחה, הכלב והמשכנו לכפר התלמודי במעלה הגדה הנגדית. מצאתי שם בית ממש לטעמי, אבני בזלת גדולות עם עץ גבוה ושיח צלפים בחצר. ההתרגשות החלה לפוג כשהבנתי שאת כל המדרגות שירדתי אל הנחל, צריך לעלות בחזרה. “אין סיכוי שחייתי כאן בגילגול קודם!, הייתי זוכרת את המדרגות האיומות האלה”, חזרתי בי. “אז אני מבין שאת ורבי אלעזר הקפרה עליו, כבר לא…?” סיכם האיש.
ציון דרך
התמצאות כתבו בוויז “תחילת מסלול נחל ג’ילבון”
נגישות
20 דקות ירידה במסלול המסומן באדום אל הוואדי, במדרגות אבן צרות ובדרך עפר, אין גישה לעגלות ולנכים. לסיום נעלה את הכל בחזרה.
נקיון המים נקי
צל מלא ונעים
פינת ישיבה יש מקום לשבת על מדרגת אבן בזלת ליד הבריכה.
גובה המים עמוק
מתאים במיוחד לנוער, צעירים, ולמשפחות עם ילדים חובבי טיולים.
איך מגיעים
תחילת המסלול על כביש 91, מגשר בנות יעקב נוסעים מזרחה, כקילומטר אחרי צומת נשוט, פונים שמאלה בדרך עפר, אחרי כ-2 ק”מ יש הסתעפות ימינה. פונים ונוסעים עד מגרש החנייה.
הכנסו לאתר תיירות גולן בלחיצה על הלינק,
וקבלו את תיאור המסלול המלא של נחל ג’ילבון.
מיטיבי לכת מוזמנים להמשיך את מסלול הג’ילבון עד לבריכת הקצינים.
תמונות ופרטים בבלוג “הושבילים”.
לפוסט נוסף על טיול בגולן: “עין פיק” מסלול מעגלי, קל, רטוב ומומלץ למשפחות – לחצו כאן!
2 Responses
ולו בגלל לשונו המדובללת של פופאי הלברדור העצלן מכל
אל תגיד פופאי, אלא אמור פועפאי!