שבקיה מרוקאית

נקרא לו ד׳, אסור לי לגלות את השם המלא. אני אספר רק שהוא מסתובב בעולם וקושר קשרים, פוגש אנשים ופורם תסבוכות. אם אתם מבינים למה אני מתכוונת, מאחורי הקלעים של מדינת ישראל רוחש בדברים שהוא אחראי להם. בוא נגיד, שאשתו לא ראתה אותו הרבה בבית במשך השנים, בוא נאמר שהכותבים של פאודה מתייעצים איתו על התסריט, הבנתם?

אז כשהגענו אליהם לשבת עם מגש של שבקיה, הוא הסביר ששבקיה בערבית זה ׳סבכה׳, רשת, מסך קלוע.

מלבד השיעור העיוני היתה גם התנסות מעשית. מעריכה את העזרה ד׳, אני יודעת שאתה מקפיד על סוכר, אבל למען התחקיר טמנת ידך בצלחת.

לא גדלתי על שבקיה, אבל תמיד חמדתי אותה, מאפה פריך ומתוק שמגישים בחינה, חגיגת מקווה, שבת חתן, אירוסין, נהדר למשלוח מנות. באין סבתא מרוקאית במשפחה, נכנסתי למטבח ולימדתי את עצמי, וזה אומר שגם אתם יכולים.

רבות הדרכים לקלוע או לגלגל שבקיה והצורה הזו משכה את תשומת ליבי, כי היא פשוט נפלאה וציורית. מלבן בצק מחורץ שמושחל בתוך עצמו יוצר דוגמת עלה מסורג יפהפה. רוצים לראות איך מכינים את השבקיה בצורה המיוחדת? הכנתי סרטון קצר.


שבקיה


המרכיבים לכ- 20 שבקיות

חצי קילו קמח

חצי שקית אבקת אפיה

חצי כוס שמן

כף חומץ

כף סוכר

קורט מלח

כוס מים

לסירופ

חצי קילו סוכר

כוס וחצי מים

עלי לימונית/ גרניום לימוני/ תיון של תה רגיל לצבע עמוק או מיץ מחצי לימון

לטיגון

חצי ליטר שמן סויה/ קנולה


אופן ההכנה


מניחים בקערה קמח, אבקת אפיה, מלח, סוכר, חומץ ושמן (כל המרכיבים מלבד המים), ומערבבים לקבלת גושים.

מוסיפים כמעט את כל כוס המים ולשים ביד את הבצק, אם הבצק לא דביק מדי מוסיפים את כל כמות המים שבכוס ולשים היטב לקבלת בצק רך מאוד, נעים וגמיש.

אם הבצק קשה, מוסיפים עוד מים, אחרת לא נצליח לרדד אותו דק.

עוטפים את הבצק ומניחים אותו למשך הלילה במקרר, כך יהיה יותר נוח לעבד אותו.

הכנת הסירופ

את הסירופ מבשלים לפני התחלת הרידוד ויצירת הצורה של השבקיה, כדי שלא יהיה חם ויבשל את השבקיה, דבר שיפגע בפריכות.

בסיר בינוני מניחים את הסוכר והמים, מערבבים ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש ומבשלים עוד עשר דקות, מכבים את האש ומכניסים לסיר עשבים ארומטיים כמו כמה עלי לימונית או גרניום, תיון פשוט או מיץ לימון.

יצירת הצורה

מחלקים את הבצק לשני חלקים, מכסים אחד ואת השני מרדדים דק מאוד, לא יותר משני מ״מ עובי. הבצק נוח לעבודה ומתמסר בקלות.

חותכים בסכין את הבצק למלבנים בגודל של בערך 15/10 ס״מ. לא חייבים לדייק בגודל אבל הצורה צריכה להיות מלבנית. את שאריות הבצק מכדררים ושומרים לרידוד מחדש.

חורצים פסים בכל מלבן עם גלגלת משוננת, או בסכין חדה, משאירים שוליים ומתחילים את החיתוך חצי ס״מ מלמעלה ועד חצי ס״מ מלמטה.

מקפלים את המלבן כמו מכתב למעטפה (כדאי לצפות בסרטון) – שליש אחד מצד ימין פנימה ושליש נוסף מצד שמאל פנימה.

משחילים את קצה המלבן בתוך עצמו אל החריץ ומהדקים את הקצוות. ממשיכים ליצור עוד שבקיות ומניחים אותן על נייר אפיה.

הטיגון

מחממים בסיר בינוני את השמן, בודקים שהוא מוכן בעזרת קיסם עץ, או טיפת בצק. אם נוצרות בועות קטנות ועליזות שמבעבעות סביבו, השמן מוכן.

מכניסים לשמן בכל פעם 4-5 שבקיות, תלוי ברוחב הסיר, הן צריכות להיות מרווחות ולא צפופות כדי שחום השמן לא יושפע מכמות הבצק.

מטגנים עד להזהבה, מדי פעם מעודדים את השבקיה לטבול בשמן מכל הצדדים בעזרת כף גדולה.

טבילה בסירופ

מוציאים את השבקיות לרשת או מסננת, כשהן מתקררות מעט טובלים אותן למשך דקה בסירופ הפושר.

מעבירים לצלחת הגשה, או שומרים בקופסה סגורה, עם נייר אפיה מפריד בין הקומות של השבקיות. אפשר להקפיא ולהפשיר לפי הצורך.

בתיאבון ובהצלחה!!

Comments

comments

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

כל המתכונים, כל הסיפורים, מייל אחד לתיבה האישית