חנוכריסמס מואר ושמח לכל החוגגים בארצנו המאותגרת. רוצים לשמוע סיפור קצר על יהודים, שמאלנים ומוסלמים שנפגשים בכנסיית הבשורה ואוכלים פיתות עם זעתר ושמן זית זך לזכר נס פך השמן? ברור שכן.
זה לא תקין פוליטית אבל מג’יד מספר שבכפר מוסמוס אפשר לראות מאחורי וילון מוסט רקפות קצוצות ברוטב של תבשיל כבש וצנובר.
מג’יד הוא האבשלום קור של הערבים, רק צעיר ונראה טוב. הוא מלמד יהודים ערבית מדוברת עם סיורים בשטח. אני ויתרתי על השיעור והצטרפתי רק לסיור. הנה מג’יד בהר הקפיצה בנצרת והנה רקפת. עכשיו אני יודעת למה היא מסתתרת.
האיש אומר שהר הקפיצה נקרא על שם הבמפרים המקפיצים שהתקינו בעלייה לאתר (בערבית – במברים). המסורת הנוצרית מספרת שישו נמלט מרודפיו היהודים וקפץ מהצוק הזה בנצרת אל הר התבור.
את המידע הקצת קשה לעיכול הזה ממהרים בקבוצה להחליק בעזרת פיתה עם זעתר במאפייה על הדרך לכנסיית הבשורה – מתכון קל הכנה בסוף הפוסט.
בכנסיית הבשורה בנצרת, קיבלה מרים הבתולה את הבשורה שייוולד לה תינוק מרוח הקודש.
אתם לא מאמינים? וששרה אמנו ילדה את יצחק בגיל תשעים זה הגיוני?
תפילה חגיגית מתחילה בשירת מקהלה בלטינית וממשיכה בערבית. אור השמש מסתנן דרך זכוכיות צבעוניות, המדרגות לוכדות אותך בלוליינות וספסלי העץ ממורקים בביטחון שוקט.
אנחנו נראים לכם מתייוונים? לא ניתן לעיצוב מרשים וגם לא לאיזה סנטה מחלק מתנות לבלבל אותנו. עוד רגע נעבור ליד תא וידוי אם לכם יש משהו להתוודות עליו. לנו אין.
מג’יד הוא בכלל מוסלמי וצמוד לכנסיית הבשורה יש מסגד צנוע שמתחרה עם הכנסייה על שטח ותקציב.
מסרים של אחווה ואמונה באל אחד עושים לנו נעים אבל כשהקבוצה מתיישבת מול צלחת חומוס חם וסלטים טריים צפות התפיסות הישנות.
אחת מאוכזבת מהעובדות שלה. אלו שמנקות לה את הבית. נו, הערביות אם לא הבנתם. הן צמות ברמדאן אבל לא מפסיקות להתלונן על הצום. היינו רוצים לראות ערביי מחמד מושלמים כאלה שסוגדים לאל בתשוקה שתיתן לנו השראה. ומה קיבלנו?
אחת אחרת ממליצה על צימר בכפר ערבי. כל כך נעים ואנשים נחמדים ואירוח, נו, אתם יודעים איך הערבים יודעים לתת שירות.
בין השיחות מתהלכים המלצרים, נותני השירות, חרשים-אילמים ומגישים לשולחן עוד מסבחה ועוד חומוס גרגירים.
מג’יד לא מתערב. יש לו את הענווה של ישו הנוצרי עם הגאווה של מוחמד הנביא והוא מחליק את כל זה בחוכמה של העם היהודי.
קפה שחור עם הל (What the hell האיש אומר) מחזק את תחושת המרירות שלי אז מזל שמכאן נוסעים לחנות הממתקים. ככה נקראות כל חנויות הכנאפה והבקלאווה. אני מרגישה מבוכה קלה, אולי נקרא לזה מאפייה? מה אני, ילדה?
כולם שווים לפני האלוהים. אלוהי הכנאפה. יהודים, מוסלמים ונוצרים פשוט שותקים אחרי מנה עשירה בסוכר, אז הקבוצה נפרדת בידידות.
אתם ממש אוהבים כנאפה ורוצים להכין בבית? מתכון ידידותי בפוסט “זוגיות בשלכת”
מה דעתכם על פיתות עם שמן זית וזעתר כארוחה מקורית לחנוכה?
טוויסט נחמד לחג שיפטור אותנו מהסופגניות לערב אחד.
פיתות עם זעתר ושמן זית
כמות ל-6 פיתות
המרכיבים לבצק
חצי קילו קמח
כף שימרית או חצי כף שמרים יבשים
כוס וחצי מים פושרים
4 כפות שמן זית
כף סוכר
כף מלח
החומרים לתערובת הזעתר
3 כפות שמן זית
ביצה טרופה
3 כפות תערובת תבלין זעתר
אופן ההכנה
מערבבים בקערה את הקמח והשמרים. מוסיפים את שאר החומרים ולשים במערבל או ביד כחמש דקות.
מורחים על כדור הבצק עוד מעט שמן זית, עוטפים בניילון את הקערה ומניחים להתפחה במקום חמים כחצי שעה.
מחממים את התנור לטמפרטורה של 220 מעלות.
מערבבים את חומרי תערובת הזעתר.
מחלקים את הבצק ל-6 חלקים, מכל כדור יוצרים צורת פיתה שטוחה בעזרת כפות הידיים ומניחים בצורה מרווחת בשתי תבניות מרופדות בנייר אפייה.
באצבעות משומנות יוצרים גומות עמוקות בפיתות. מורחים את הפיתות בנדיבות בתערובת הזעתר בעזרת מברשת אפייה.
אופים בתנור כ-10 דקות עד להזהבה.
מרגישה מוארת
הפיתות יוצאות שחומות ויפות בזכות הביצה הטרופה בתערובת הזעתר.
לעוד מתכונים שווים ורעיונות מגניבים בואו לחבב את עמוד הפייסבוק של ‘איך להרשים את חמותך’, ועקבו גם באינסטגרם.
2 Responses
וואו נראה סוף! שמרית=שמרים?
כן חן, שמרית הם פתיתי השמרים הטריים בשקית.