שבועות

ירדנו אל המעיין של מצפה לשלום במדרגות תלולות המתפתלות אל המדרון מול העין הכחולה של הכנרת, בין כפות סברס, סלסולי גפנים עם פרי חמצמץ ועצי תאנה. המשכנו ללכת עוד

שבועות שאני מחכה לחג הזה. עוגות גבינה וקינוחים חלביים פוסעים בכרמים, כוח נשי מתחבל תחבולות בגורן, פרחים, שיבולים ודובדבנים מחוללים בשדות – רומנטיקה במיטבה. הדמות

כמה חם היה היום? היה כל כך חם שהסיוט הישן שלי שיסגרו אותי בלי פלאפון בחדר הקירור של הצרכנייה מרגיש כמו רעיון לא רע בכלל.

מפגש היכרות בגן, חתונה רחוקה שחבל על הזמן, יום היערכות למורים, ערב הוקרה לנשות השוטרים, מסיבת יום הולדת שבעים לסבתא, מפגש שבט החלוץ סניף קריית אתא, הופעת

מצד אחד, הדובדבנים כל כך מושלמים שצריך לאכול אותם כמו שהם. מצד שני, עוגה צריך, לא? מהצד של העץ בגינה, אם אני לא אמשיך לקטוף

האיש אמר שחייבים חופשה זוגית. רק אנחנו. הודענו לילדים את החדשות בחיל ורעדה. מי יהיה איתנו? שאלה הילדה הגדולה. את בת עשרים! הזכרנו את המובן

רומני אמיתי כמו בעלי יכול לא לאהוב ממליגה, רומני זה מקצוע והוא נולד עם כשרון טבעי. אנשים כמוני צריכים לעבור את מבחן הממליגה וכך זה