פוסט אורח מאת איתמר גור מהבלוג הנערץ “מכבס תולה”
מרמייט. סנדוויץ’ עם מרגרינה ומרמייט. וכשנחה עליו הרוח גם פרוסות דקות של מלפפון. זה מה שאבא שלי היה מכין לי מידי בוקר במשך כל שנות לימודי. מרמייט, ב-מ’ פתוחה, הוא ממרח שמרים, חביב על תפוצות בריטניה, העשוי מתוצרי לוואי של תהליך בישול בירה. הוא נראה כמו מזוט ומריח כמו תחתית של קומפוסטר שעמד קצת יותר מידי בשמש. אין לתאר את טעמו אבל אם אני ממש חייב אז הוא נע בין מלוח אנשובי לאוממי גלוטמט ואם לא דחפו לכם אותו בהנקה אין שום סיכוי בעולם שתלמדו לאהוב אותו.
Love it or Hate it.
לפעמים, כשאזל המרמייט וחיכינו למשלוח חדש שיגיע מעבר לים, הוא היה מורח לי חרדל ומניח עליו פרוסה עבה במיוחד של גבינה צהובה. אני יודע שזה נשמע קצת כמו התעללות או הזנחה פושעת אבל לזכותו יאמר שהוא עשה את זה עם המון אהבה ובבטחון מלא שזה הסנדוויץ’ הכי שווה בבצפר. מה שהיה רחוק מרחק רב מהמציאות. יודה למשל הביא כל יום כריך עם חביתה, עכשיו מרוב שהוא התרגל הוא כבר שכח איזה סנדוויץ’ מעולה זה וקבוע הוא היה מתחלף עם אורבך שמצידו פונק שוב ושוב בשוקולד השחר, מושא תשוקותיי האפלות ביותר. רק איתי אפאחד לא היה מוכן להתחלף, בכל זאת לא מרמייט ולא חרדל היו ועודם ראויים למאכל אדם שאינו בגיר.
מאז חלפו כמה שנים והנה בוקר אחד אני מוצא את עצמי נדרש להכין סנדוויץ’ לילדים שלי. לשמחתי הרבה בררנים גדולים הם לא אבל מה שהתחיל אצל הגדולה במריחה שיגרתית של חמאה הפך עד מהרה לצונאמי פרוסות שאיים לחרב לי את הזמן הכי לחוץ ביממה, חצי השעה מההשכמה ועד לפיזור.
בשיאי ניהלתי 4 סנדוויצ’ים במקביל כשהמטבח נראה ונשמע כמו סניף ארומה. זאתי אוהבת הכל אבל עם לחם חי, ההוא רוצה עם טונה, מעט מיונז ופרוסות דקיקות של מלפפון חמוץ, השלישית החליטה שהיא צליאקית אז פתחתי לה ליין נפרד עם פריכיות, סלט הכפר וקופסא קטנה של גבינה והקטן שמחזיר את הפיתה שלו כי ניסיתי לדחוף לו חומוס והוא אוכל רק עם שוקולד.
הפרוצדורה הפכה כה מסובכת ומורטת עצבים עד שבשלב מסויים, כשהאישה העירה לי שאני נוטה להאריך את ישיבת הבוקר היומית בשטח (קטע של חקלאים, עזבו) רק כדי להגיע אחרי שהיא כבר סידרה את כולם, עליתי על רעיון אדיר. רעיון פשוט מצד אחד אך מצד שני הוא סידר והרגיע בבת אחת את כל ההתנהלות של הבוקר. מוכנים לשיתוף? קדימה.
טבלה.
כן, טבלה. תולים על המקרר טבלה של צרכני הסנדוויצ’ים וימי השבוע וכל אחד משבץ את סנדוויצ’ו איך ומתי שבא לו. איפה הגאונות אתם שואלים? אהה. יש פה מוקש לילדים וסוכריה לי. אחד, הטבלה קשיחה. ברזל. נגעת-נסעת. רוצה לומר בחרת ביום שני טוסט מוצרלה? זה מה שתקבל מהיום ועד סופשנה. אין חרטות. ושניים, החכמה מבחינתי היא לאגם משאבים, לרכז את כל הדבש וסילאן באותו היום ואז גם חסכתי זמן וגם חסכתי כלים בכיור.
לפני שאתם רצים ליישם את הפטנט שימו לב שלאלגוריתם שלי יש שני יוצאים מהכלל. הראשון, הוא לא עובד על ילדים בגילאי גן והשני הוא לא עובד במקרה שצריך להכין גם צהריים ליום ארוך. במקרים הללו החישוב הופך כה מורכב עד שאנחנו נכנסים למרחבי אי הוודאות של הכאוס הקוונטי. ואז בידכם הברירה. לתת לאישה להכין או לקרוס אל תוך עצמכם.
העולם של ילדותי, עם המרמייט והחרדל, היה הרבה יותר פשוט. לא היתה לנו בחירה, לא ידענו מה זה לחם מחמצת, בזיליקום ופקס. היינו ילדי מושב עם סנדוויץ’ מלחם אחיד, פרוסות בעובי של בלוק וממרח שליווה אותנו מכיתה א ועד הגיוס. והיינו מאושרים.
קוראים יקרים, זה היה איתמר גור, מדוייק ומושחז כהרגלו. בטוח שנהנתם ואתם רוצים עוד, אז הכנסו לבלוג המשובח “מכבס תולה”
מדבקות אוהבות לשדרוג הסנדוויצ’ים עם כיתוב “בתאבון מאבא” וגם “באהבה מאמא” ועוד דוגמאות מקוריות ניתן לקנות בחנות האתר (לחצו כאן)!
ואל תשכחו ש…העולם על פי הסנדוויץ’!
