במסגרת הפינה המאתגרת “איך להכין לילדים אוכל שהם יאהבו, יאכלו, ישמחו בו כארוחת צהריים לבית הספר ואפילו יגידו תודה”, אני מציגה בפניכם את הלהיט של

לפעמים אנשים שואלים אותי, “אפרת, איך את עושה את זה? עובדת כעצמאית, מאכילה ארבעה ילדים, איש אחד, שלושה חתולים, כלב עם נשירה, דג, תוכי (מסוג גדול,

אנשים בוגרים מודים בעניין במבוכה קלה. הם אוהבים דייסה. לא מזמן שאל אותי איש בצרכניה: “תגידי, זה קוואקר?” “כן”, “אבל לאיזו מטרה? קוואקר רגיל לגרנולה,

יש ימים בהירים כאלה, שצוות המטע מודיע שהקטיף נגמר וכולם מוזמנים ללקט את הפרי שנשאר על העצים. יש ימים יפים כאלה שהילדים נשארים בבית ומתחשק

אחרי כל לידה או מלחמה, סבא וסבתא שלי מאמריקה היו באים לבקר. שזה די הרבה לדעתי, גם מהצד של הלידות בבית שלנו וגם של המלחמות.

יש משהו במזג האוויר הקר הזה שמחדד את הצבעים של העלים, הופך עלי דובדבן חומים ליצירה שבירה בכתום-בורדו עמוק, ומרבדי דשא ירוקים זוהרים מלטפים קיפודי

“מה נשמע?” – “בסדר”. – “איך בלימודים?” – “בסדר”. – “מה חדש?” – “כלום”. – “איך במתמטיקה?” “היה לנו בוחן פתע”. העיניים של הבן יחיד

מזמור לילדה גדולה שיוצאת מהבית לאוניברסיטה ליבי הקטנה את כבר לא בת שנה | עוזבת את הבית ולא לראשונה הכנתי לך מתכון נהדר במתנה |