כשהאיש הודיע לי שהוא מתכוון לרוץ 100 קילומטר ב”אולטרה מרתון סובב עמק” הוא ביקש ממני רק דבר אחד, להכין לו לקו הסיום עוגת שמרים שושנים.

זה היה צום יום כיפור הכי קל שהיה לי, כנראה בזכות תפריט הפליאו שאנחנו מתנסים בו כבר חודשיים. למי שלא מכיר, בתפריט פליאוליטי נמנעים מגלוטן,

אישה אחת הייתה צריכה לבשל ארוחות לשני ימי החג למשפחתה המתוקה. לחמותה אסור סוכר לחלוטין, חמיה לא מוכן לאכול כל דבר שיש בו בצל, הסטודנטית אוכלת

אם ההורים ייתנו תשובה לאחותי שהזמינה ראשונה שהם לא יבואו אליה כי כבר היו שם בשנה שעברה, ייתכן שהם ייסעו לאחותי השנייה שהזמינה שנייה. במקביל

לאחרונה התחלתי לשלוף את ההקלות שלי בציבור כדי לראות אם זה תופס. “קשה לי להסביר בדיוק איפה אנחנו גרים, יש לי דיסאוריאנטציה מרחבית”, אני אומרת

ירדנו אל המעיין של מצפה לשלום במדרגות תלולות המתפתלות אל המדרון מול העין הכחולה של הכנרת, בין כפות סברס, סלסולי גפנים עם פרי חמצמץ ועצי תאנה. המשכנו ללכת עוד

כל קיץ אנחנו אורזים ויוצאים להזיע בחופשה באיזה יעד אקזוטי (נניח…) כזה או אחר, ואל הבית שלנו בגולן מגיעים הצימריסטים הקבועים, שהם כבר חלק מהמשפחה.

אני מודה ששיחקתי מלוכלך וניצלתי את המצב כדי ליצור בלבול. בעוד שנה נחגוג לקטנה בת מצווה ובגלל שהקטנה שלנו היא ילדה עם תסמונת דאון, המושג

כבר צליתי כמה סטייקים סוליות בחיי, כבר זרקתי נתחים שהובטחו כמבטיחים והתגלו כמסטיקים. כמה אפשר להתפרפר בחברת פרגיות, הגיע הזמן להתקדם לתקופה הפליאוליתית שלי וללמוד

בדרך כלל חופשים מכניסים אותי לשגעת, כי איך אפשר לעבוד כשהקטנה נושפת לי בעורף. אבל הפעם רציתי לקחת אותה לקטיף פירות יער, בשביל פוסט לבלוג, אתם

שבועות שאני מחכה לחג הזה. עוגות גבינה וקינוחים חלביים פוסעים בכרמים, כוח נשי מתחבל תחבולות בגורן, פרחים, שיבולים ודובדבנים מחוללים בשדות – רומנטיקה במיטבה. הדמות