Home

אחרי כל לידה או מלחמה, סבא וסבתא שלי מאמריקה היו באים לבקר. שזה די הרבה לדעתי, גם מהצד של הלידות בבית שלנו וגם של המלחמות.

יש משהו במזג האוויר הקר הזה שמחדד את הצבעים של העלים, הופך עלי דובדבן חומים ליצירה שבירה בכתום-בורדו עמוק, ומרבדי דשא ירוקים זוהרים מלטפים קיפודי

“מה נשמע?” – “בסדר”. – “איך בלימודים?” – “בסדר”. – “מה חדש?” – “כלום”. – “איך במתמטיקה?” “היה לנו בוחן פתע”. העיניים של הבן יחיד

מזמור לילדה גדולה שיוצאת מהבית לאוניברסיטה ליבי הקטנה את כבר לא בת שנה | עוזבת את הבית ולא לראשונה הכנתי לך מתכון נהדר במתנה |

בכל שנה בסתיו, יחד עם כל ההתחלות החדשות, אני חוגגת יום הולדת, והשנה אני חוגגת גם יום הולדת שנה לבלוג. אני מתרגשת כשאני נזכרת כמה

יש לי חלום! יש לי חלום שפעם יכינו גם לי קופסת אוכל מפנקת לארוחה בעבודה. ובקופסה יהיו מאפים משביעים, יהיה בה רוטב קטן ארוז בנפרד,

יש משפחות שמגישות ראש של קרפיון לשולחן החג (כן, עם העין), יש כאלה שמבעיתים את הילדים עם ראש של כבש ואפשר גם לעטר את הצלחת

טונה מעושנת בעין אמפי מה בסך הכל צריכה אמא לארבעה בשלהי החופש הגדול? תשובה מוחצת לשלושת הממים הידועים: “מה עושים היום?”, “מה יש לאכול?”, “מתי

הבטחתי לקטנה שנצא מוקדם בבוקר לבריכת המעיין בכנף כדי שלא יהיו שם הרבה אנשים. היא לקחה על עצמה להעיר אותי ובאמת בשתיים בלילה היא התייצבה

בימים החמים האלה אני אוהבת לדפוק על הדלת של המקפיא ולשבת איתו לקפה. קר. לילדים אני אומרת שיסגרו כבר את הדלת של המקרר, כי זה משהו