Home

        אזהרת מסע – פוסט מתוק ודביק לפניך! הקטנה שלי אלופה בהתחמדות. כילדה עם תסמונת דאון, יש לה גם אתגרים וגם כרומוזום

הפאי הזה מוקדש באהבה לאיש שלי, שהחליט לעבור לתזונת פליאו וסחף אותי איתו. למרות שהוא ירד במשקל ואני בכלל לא, אני עדיין איתו (עם הפליאו).

  לאחרונה קלטתי באיחור מסויים שאני יכולה להאזין לפלייליסט של המוזיקה האהובה עלי באוזניות. איזה עונג, אני שומעת שוב ושוב ושוב ושוב את השיר של עומר אדם

שוב הגיע סוף שבוע והתרגשות מתוקה של צפיה מתעוררת. הנה תגיע הסטודנטית עם כביסה של שבועיים וברק בעיניים, תכנס החיילת עם קיטבג ענק וחולצת ב’

כשהאיש הודיע לי שהוא מתכוון לרוץ 100 קילומטר ב”אולטרה מרתון סובב עמק” הוא ביקש ממני רק דבר אחד, להכין לו לקו הסיום עוגת שמרים שושנים.

זה היה צום יום כיפור הכי קל שהיה לי, כנראה בזכות תפריט הפליאו שאנחנו מתנסים בו כבר חודשיים. למי שלא מכיר, בתפריט פליאוליטי נמנעים מגלוטן,

אישה אחת הייתה צריכה לבשל ארוחות לשני ימי החג למשפחתה המתוקה. לחמותה אסור סוכר לחלוטין, חמיה לא מוכן לאכול כל דבר שיש בו בצל, הסטודנטית אוכלת

אם ההורים ייתנו תשובה לאחותי שהזמינה ראשונה שהם לא יבואו אליה כי כבר היו שם בשנה שעברה, ייתכן שהם ייסעו לאחותי השנייה שהזמינה שנייה. במקביל

חוזרים לבית הספר, כל אחד עם האבחון שלו, כל תלמיד עם ההקלות שלו ורק אני עוד לא קיבלתי את האישור המיוחל על הלקות שלי. לאחרונה

ירדנו אל המעיין של מצפה לשלום במדרגות תלולות המתפתלות אל המדרון מול העין הכחולה של הכנרת, בין כפות סברס, סלסולי גפנים עם פרי חמצמץ ועצי תאנה. המשכנו ללכת עוד

כל קיץ אנחנו אורזים ויוצאים להזיע בחופשה באיזה יעד אקזוטי (נניח…) כזה או אחר, ואל הבית שלנו בגולן מגיעים הצימריסטים הקבועים, שהם כבר חלק מהמשפחה.