Home

לפני שאספנו את הגדולה – עטורת ראסטה וצמידי רגל מצלצלים, אחרי טיול של בתאילנד, מתחנת הרכבת בעכו. נכנסנו לשוק. השוק הצבעוני שקט מהרגיל, היה זה חודש הרמדאן והקונים הדתיים

המסע בעקבות הצלף החל בשמונה בבוקר כשנחמה ואני יצאנו משיעור התעמלות. “אני יוצאת לקטוף צלפים ליד המטע, רוצה לבוא?” שואלת נחמה. תביאי כפפות, לשיח יש

הדבר היה ככה, בחדר הקבלה ללידה ישבתי עם עוד בחורה. האחיות מילאו את הפרטים שלנו במחשב. אני אפרת מוסקוביץ, היא אפרת מובשוביץ. אני בת 30,

המקום האהוב עלי בשדה התעופה הוא החנות של סטימצקי. את עיני צד הספר החדש של גורי אלפי שהוא סוג של הופעת סטנד-אפ בכריכה קשה. בזכות

הימים ימי קציר חיטים בשדות הגולן. השנה התבואה נמכרת כמזון לרפתות, בגלל שנת השמיטה פשוט יותר לייבא חיטה למאכל מחו”ל. הקומביין נוסע בשדה, אוסף את

חסל סידור פסח כהלכתו וסידור כלי הפסח בחזרה בארון. חסל פירורי מצה בכל הבית וחסל עם בישולי הפסח היצירתיים אך המעייפים. עד הפסח הבא. בשקט