Home

שוב הגיע סוף שבוע והתרגשות מתוקה של צפיה מתעוררת. הנה תגיע הסטודנטית עם כביסה של שבועיים וברק בעיניים, תכנס החיילת עם קיטבג ענק וחולצת ב’

כשהאיש הודיע לי שהוא מתכוון לרוץ 100 קילומטר ב”אולטרה מרתון סובב עמק” הוא ביקש ממני רק דבר אחד, להכין לו לקו הסיום עוגת שמרים שושנים.

זה היה צום יום כיפור הכי קל שהיה לי, כנראה בזכות תפריט הפליאו שאנחנו מתנסים בו כבר חודשיים. למי שלא מכיר, בתפריט פליאוליטי נמנעים מגלוטן,

אישה אחת הייתה צריכה לבשל ארוחות לשני ימי החג למשפחתה המתוקה. לחמותה אסור סוכר לחלוטין, חמיה לא מוכן לאכול כל דבר שיש בו בצל, הסטודנטית אוכלת

מג’דרה עם עדשים מונבטות! זה כל כך הרבה יותר רענן, קראנצ’י, נגיס ומלא טעם. ועוד לא דיברתי על אבני האודם של הרימון החמצמץ שמקשט את

אם ההורים ייתנו תשובה לאחותי שהזמינה ראשונה שהם לא יבואו אליה כי כבר היו שם בשנה שעברה, ייתכן שהם ייסעו לאחותי השנייה שהזמינה שנייה. במקביל

חוזרים לבית הספר, כל אחד עם האבחון שלו, כל תלמיד עם ההקלות שלו ורק אני עוד לא קיבלתי את האישור המיוחל על הלקות שלי. לאחרונה

ירדנו אל המעיין של מצפה לשלום במדרגות תלולות המתפתלות אל המדרון מול העין הכחולה של הכנרת, בין כפות סברס, סלסולי גפנים עם פרי חמצמץ ועצי תאנה. המשכנו ללכת עוד

כל קיץ אנחנו אורזים ויוצאים להזיע בחופשה באיזה יעד אקזוטי (נניח…) כזה או אחר, ואל הבית שלנו בגולן מגיעים הצימריסטים הקבועים, שהם כבר חלק מהמשפחה.

אני מודה ששיחקתי מלוכלך וניצלתי את המצב כדי ליצור בלבול. בעוד שנה נחגוג לקטנה בת מצווה ובגלל שהקטנה שלנו היא ילדה עם תסמונת דאון, המושג

כבר צליתי כמה סטייקים סוליות בחיי, כבר זרקתי נתחים שהובטחו כמבטיחים והתגלו כמסטיקים. כמה אפשר להתפרפר בחברת פרגיות, הגיע הזמן להתקדם לתקופה הפליאוליתית שלי וללמוד

בדרך כלל חופשים מכניסים אותי לשגעת, כי איך אפשר לעבוד כשהקטנה נושפת לי בעורף. אבל הפעם רציתי לקחת אותה לקטיף פירות יער, בשביל פוסט לבלוג, אתם