Home

הבוקר קפצתי לאסוף פליירים מבית הדפוס הדיגיטלי והחלפתי קצת רשמים עם מעין על צילום אוכל (הטיפ הכי חשוב שלי: תגיעו לצלם שבעים ולא כמו שקרה

החיים במערה לא כל כך פשוטים כמו שנהוג לחשוב, מאז שאנחנו אוכלים תזונה פליאוליטית קדמונית אני עדיין צריכה להאכיל את אלו שבמערה הסמוכה, הילדים, במנות

היא יפה וחכמה, היא מוכשרת בטירוף, היא תופרת שמלות לאחיות הקטנות שלה, מעצבת ומצלמת, כותבת, מנהלת עסק עצמאי, מלטפת שיבולים, רוכבת על סוסים, היא עושה

סלמון במדיח כלים, מי הגאון שחשב על זה לראשונה? ברגע ששמעתי מאחי על המתכון הזה כרעתי ברך מול התגלות של קיימות, מגניבות וניהול זמן מופתי. בלחיצת כפתור אחת, תשיגו גם

חשבתי לספר לכם מה גרם לי פעם לגנוב. אני לא יודעת אם זה היה החום הכבד של אביב מתפרץ, או קולות הצהלה של הילדים שאוספים

  ימים כואבים ושמחים, רגישים וקשים, אנחנו דומעים ואז אוכלים וזוכרים, צוהלים ומתאבלים, ימים בלתי אפשריים וקיצוניים. בפוסט תמצאו הצעה למתכון חגיגי בצבעי כחול לבן

העוגה האהובה והשוקולדית שמגיעה פעם בשנה, זכר למצות שאכלו אבותינו בצאתם ממצרים כשנחפזו לצאת, והילדים אמרו להורים: ״נראה לך שאני יוצא ממצרים בלי חטיף לנסיעה?

האשה שרצחה את מכונת הכביסה זה נמשך כמה שנים וכשזה קרה, זה קרה באגביות, כאילו היא מורגלת בסוג כזה של אלימות. בעיתונים כתבו שזה היה

גיברת תעצרי בצד, סימן לי השוטר. לא עצרת בעצור, בטח לא ראית שיש כאן עצור. נכון, לא ראיתי יא מר שוטר בכלל לא מופתע כי הוא עומד בכוונה

המתכון הזה הפתיע אותי, הטעם כל כך ממכר שאתם לא תדעו מה תקף אתכם, המלוח של הפופקורן עם המתוק של הציפוי פשוט מקפצץ על בלוטות

  פעם לא קראו לזה להיות אקולוגים ולשמור על חקלאות בת קיימא, קראו לזה ׳אוכל לא זורקים׳. גריעבן הוא הדרך המזרח אירופאית להשתמש בעור של

רציתי לכתוב על תעודה, על פסי כו לו גית   B A   M A, ועל מ ע צ בת, גר פי ק אית, שאין