פסח

נס גדול היה פה, אכלתי שמונה לביבות פריכות ונימוחות והרגשתי כאילו אכלתי רק אחת. בכל החגים אנחנו טורחות על תבשילים וממלאות את הסירים במנות שמשתבחות

עם תקופת הדייטים שלי גמרתי כבר מזמן, בעצם לא היה לי דבר כזה, הכרתי את האיש שלי בגיל 16 וכמעט בלי הפסקות אנחנו ביחד מאז.

בזמן שאני כותבת את הפוסט הזה, האיש החליט שזה זמן טוב לעלות לדיון כמה נושאים משפחתיים על כוס קפה. איך אני לא אוהבת שעומדים לי

כבר שנה הפוסט הזה מחכה בארכיון לצאת לאור, בחג השבועות בשנה שעברה דייקתי אותו כדי לתת מענה לעוגה שאני מאוד אוהבת, עוגת גבינה פירורים. האמת

איזה אירוע פרדוקסלי זה חתונת ילד, אתה מגדל אותו, הכי טוב שאתה יכול, מחנך אותו למידות טובות וגם לעצמאות, כדי שיצליח להתקיים בעולם כבוגר עם

אנשים חושבים משום מה שהבית שלי מלא בסירים מתפקעים מקציצות שמנמנות ברוטב עגבניות, שעל השיש יש בכל רגע נתון עוגות שמרים קלועות מארבע, שליד הקפה

למה אין אפליקציה שמקפלת כביסה? למה אין משחק מחשב שמודיע לילדים שנגמר להם הזמן מחשב? איך שולחים מתנקש למי ששולח הודעות מוקלטות? האם קיימת אפליקציית תירוצים למה אין לי אפשרות