פאי תפוחים אמריקאי

סבא וסבתא שלי גרו באמריקה, מעבר לים, מקום כך סיפרו לי, שבו מתפללים בבית כנסת קונסרבטיבי, עם מקהלה, יושבים גברים ונשים ביחד ומגיעים ברכב אמריקני ענק לבית הכנסת, ה״שול״ בשבת.

לסבא שלי אייב – אברהם, הייתה חנות בשר כשרה, הוא עמל על דוכן הקצבים ומכר גם תערובות תיבול ומעדנים שהכין בעצמו, הלוואי שהיו לי מתכונים שלו.

סבתא שלי, רייצ׳ל – רחל, תפרה בבית, ומכרה בשוק של יום ראשון סינרי ג׳ינס ובד משובץ בגזרות לנשים, לגברים גדולי גוף, וסינרי פעוטות עם פתחים לידיים שדומים לחלוק ונרכסים מאחור.

כנראה בגלל זה אני חובבת סינרים מושבעת, תמיד מחפשת סינרים משובחים, ואני לא שוטפת כוס או מקלפת תפוח בלי לחגור קודם סינר ולקשור אותו היטב.

סבתא רחל היתה שולחת לנו כמיטב המסורת של נשות ויצ״ו, חבילות גדולות של בגדים משומשים, כי לא זורקים כלום, שומרים על הפרוטות שיש, ממחזרים ומסתפקים במועט.

בשבילנו החבילות האלו היו אוצר, אין לתאר את ההתרגשות כשאבא היה מביא קרטון ענק מהדואר, מניח אותו על שולחן האוכל ואמא הייתה מזכירה, למעלה יש סמרטוטים, שאם יפתחו את החבילה במכס יראו שאין כאן בגדים חדשים. ואז היא היתה אומרת, אל תצפו, זה רק בגדים ישנים. לא רצתה שנתאכזב, היום זה נוגע ללב.

לאירוע הזה היה ריח, אני אזהה אותו בכל מקום, לחבילה היה ריח של אמריקה ולבגדים היה ריח של אמריקה, הכי קרוב לזה זה ריח של המזגן בסניף בנק גדול ביום חם.

פתחנו את החבילה והיו שם דברים שלא היו כמותם בישראל של שנות השבעים, גופיות צבעוניות עם כתפיות דקיקות, ג׳ינסים ורודים וירוקים, מכנסי פדלפון עם רקמת צמות, כותנות לילה מצועפות שהתחפשנו איתן בפורים, חולצות טי מודפסות. לבשנו את זה כי זה מה שיש, לפעמים רצינו שיקנו לנו בגד חדש מאתא, כמו של כולם.

לאט לאט החבילות התמעטו, עד שהפסיקו להגיע, הסבים שלי נפטרו, עד היום עוד לא הייתי באמריקה ולא הכרתי את החלק הזה של המשפחה שלי, אין לי מתכון אחד אפילו של אבא מהבית, או של סבתא. יש לי רק סינר ג׳ינס אחד שסבתא תפרה והוא אצל ההורים, אני פוזלת אליו בכל ביקור.

לפני כמה שבועות אבא שלי שלח אליי לינק למתכון שמזכיר לו את פאי התפוחים שאמו היתה עושה בילדותו ושאל אם אני יכולה להכין כזה. לאבא שלי יש בלוג ארכיאולוגיה, מורשת וטיולים בארץ ובעולם – הושבילים, הוא ערך תחקיר ושלח לי אפילו את האתר של מגדל התפוחים Wilkens Fruit שאצלו קנתה אמו לפני שבעים שנה תפוחים וסיידר.

זה כל הסיפור, יום אחד אולי אטוס לאמריקה, בינתיים יש לי מתכון שאולי דומה לפאי התפוחים של סבתי. עשיתי בו קצת שינויים, כי אבא שלי אמר שהוא אולי מתוק מדי ואולי דביק מדי, אני יודעת שהוא טעים. יום אחד אקח את הסינר ההוא מההורים שלי, אפילו שהוא גדול עלי.

אל תחמיצו את המתכון הנוסף שלי לפאי תפוחים, בדוגמת עלי שלכת.

שנה טובה חברים.

---

---

תבנית עגולה בקוטר 24 ס״מ

המרכיבים לבצק

2 וחצי כוסות קמח
2 כפות סוכר
1 כפית מלח
240 גרם חמאה
1/4 כוס מים קרים

למילוי ועיטור

כוס סוכר חום
120 גרם חמאה רכה
1 וחצי כוס קמח
קורט מלח, כפית קינמון, חצי כפית אבקת מוסקט, חצי כפית אבקת ג׳ינג׳ר

5 תפוחים קלופים ופרוסים

לציפוי: ביצה טרופה 

אבקת סוכר לעיטור

אופן ההכנה

מעבדים את חומרי הבצק במעבד מזון או לשים אותו ביד. מחלקים את הבצק לשני חלקים שווים. עוטפים את הבצק בניילון נצמד ומניחים במקרר למשך שעה או עד יומיים, אפשר גם להקפיא ולהפשיר לפני הרידוד.

מרדדים את מחצית הבצק על גבי שני ניירות אפייה מקומחים לעיגול הגדול בכ-3 ס״מ מקוטר התבנית. הופכים את הנייר התחתון שעליו הבצק המרודד ומעבירים אותו לתבנית הפאי. משטחים את הבצק בתבנית, מצמידים את הבצק לפינות ובעזרת הידיים קוטמים את שאריות הבצק עד לגובה שולי התבנית. מעבירים את התבנית למקפיא.

מערבבים את חומרי תערובת המילוי בקערה. מוציאים מהמקפיא את תחתית הפאי, ממלאים אותה בתערובת.

קולפים את התפוחים, חותכים אותם לקוביות ומניחים אותם מעל המילוי, מחזירים את התבנית למקרר.

מרדדים את מחצית הבצק השניה על משטח מקומח לעלה הקוטר התבנית, כדאי להעזר בניירות אפייה מקומחים ולרדד את הבצק ביניהם. בעזרת סכין חדה מסמנים רצועות לכל אורך הבצק, ברוחב של 2 ס״מ.

מחממים את התנור לחום של 170 מעלות.

מניחים על גבי הפאי שבתבנית 7 רצועות בכיוון אחד ליצירת ״שתי וערב״. מתחילים להניח רצועות בכיוון הנגדי, בכל פעם מניחים רצועה אחת ומשחילים אותה בין הרצועות מעל לרצועה ומתחת לבאה בתור ויוצרים רשת ׳שתי וערב׳. ממשיכים כך ומניחים 7 רצועות בכיוון הנגדי. קוטמים את שאריות הבצק מעבר לתבנית. מברישים את הבצק בביצה.

אופים את הפאי במשך שעה לקבלת גוון זהוב יפה. מעטרים באבקת סוכר דרך מסננת דקה.

Comments

comments