חטיפי אנרגיה

בדירה ששכרנו באדינברו השאירו הדיירים הקודמים קופסת שיבולת שועל המשמשת בסקוטלנד על תקן דגני בוקר. בישלתי ארבע כפות שיבולת שועל בחצי כוס חלב חם למשך שתי דקות, הוספתי קצת פירות יער מהמכולת הקטנה בקרן הרחוב העתיק, והתענגתי על צלחת דייסה מעלה אדים תוך צפיה מהחלון בעוברים והשבים ב”רויאל מייל”. זו הייתה קבלת פנים שהמשיכה לחמם לי את הבטן גם כשיצאנו להכיר את העיר בקור של סוף אוקטובר.

בגב קופסת הדגנים מצאתי מתכון סקוטי משפחתי להכנת חטיפי אנרגיה תוצרת בית משיבולת שועל. צילמתי את המתכון והכנתי אותו יומיים אחרי שחזרנו לארץ והחטיף – נחטף.

עוד על הטיול החלומי שלנו בסקוטלנד בעקבות הספרים והסדרה “זרה/ נוכריה” אספר מייד אחרי המתכון. אז אם אתם לא אוהבים נופי שלכת עוצרי נשימה, טירות עתיקות, פרות עם פוני, מפלים שוצפים וגברים בחצאית משובצת רצים חצי מרתון, פשוט תדלגו על המשך הפוסט שמגיע אחרי המתכון לחטיפי אנרגיה מעולים.

חטיף האנרגיה עם ניחוח עמוק של חמאה ומתיקות עשירה של מייפל, מרקם עסיסי, נגיס ומזכיר מאוד את הטעם והמרקם של  חטיפי הגרנולה של “נייצ’ר ואלי”. נהדר לארוחת בוקר בדרך לבית הספר, כנישנוש בארוחת ארבע ועם כוס תה, בכל זאת בבריטניה שותים תה כידוע.

לא פחות חשוב – המתכון קל ומהיר הכנה, מכינים אותו ממרכיבים איכותיים ללא חומרים משמרים, הוא בריא יותר מחטיף אנרגיה קנוי וגם זול יותר, בכל זאת סקוטים כידוע.

חטיפי אנרגיה

המרכיבים

125 גרם חמאה

כוס לא דחוסה סוכר חום

5 כפות מייפל טבעי

225 גרם (4 כוסות) קווקר שיבולת שועל להכנה מהירה, לא שיבולת שועל עבה

אפשר להוסיף חופן אגוזים/ שקדים/ חמוציות/ קוקוס

אופן ההכנה

מחממים תנור לחום של 190 מעלות.

ממיסים את החמאה במיקרוגל בתוך קערת פלסטיק גדולה, מוסיפים את הסוכר והמייפל ומערבבים היטב.

מוסיפים לתערובת את שיבולת השועל ומערבבים, אם רוצים מוסיפים חופן אגוזים או תוספות אחרות שאוהבים.

משטחים את התערובת בתבנית אפיה בגודל של כ- 20/30 ס”מ. בעזרת גב הכף, או כף יד רטובה. לוחצים ומשטחים את התערובת למשטח אחיד בעובי של כס”מ.

אופים במשך 20 דקות, מוציאים מהתנור ומקררים במשך רבע שעה. חותכים בסכין את המאפה למלבנים, ממתינים שהמאפה יתקרר לגמרי ושוברים ומנתקים את החטיפים זה מזה.

טיול אל סקוטלנד הקסומה

אל סקוטלנד הגענו בעקבות הסדרה עוצרת הנשימה “זרה”, על פי סדרת הספרים “נוכריה outlender” של דיאנה גבלדון. סיפור המעשה הוא בקלייר, אחות אנגליה לאחר מלחמת העולם השניה שמבקרת עם בעלה בסקוטלנד. בלי דעת היא נוגעת באבן בעלת כוחות נסתרים באתר קדום ומכושף וחוזרת אחורה בזמן 200 שנה, לסקוטלנד של המרד היעקוביטי באנגלים. עלילותיה והרפתקאותיה משולבים בנופים הפראיים של סקוטלנד ובעקבות הסדרה נוצר “אפקט outlender” שגרם לעלייה משמעותית בכמות התיירים בסקוטלנד.

אנחנו לא עברנו לסקוטלנד דרך האבנים, עברנו דרך רכבת שלקחנו בלונדון, בתחנת קינגס קרוס, רציף תשע ושלושה רבעים. סמוך לרציף נמצאת החנות הנפלאה של הארי פוטר בה הצטיידנו בשרביט, בגלימת היעלמות ובעוד כמה אביזרים חיונים למסע בארץ לא נודעת.

אחרי נסיעה של ארבע וחצי שעות ברכבת הגענו לאדינברו ושלחנו ינשוף הביתה להודיע שהגענו בשלום.

הדירה הרומנטית שהשכרנו בבניין ישן נושן נמצאת ממש בפינת הרחוב העתיק ה”רוייאל מייל”. מהחלון נשקף פאב “סוף העולם” שלפני מאתיים שנה ניצב בשולי אדינברו העיר וסימן את סוף האזור המיושב. בסדרה “זרה”, כשקלייר חוזרת בזמן בפעם השניה, ג’ימי לוקח אותה בדיוק לכאן, כמה קסום. כמובן שהרמנו שם כוס וויסקי סקוטי לכבוד האיחוד.

כל פאב ברחוב מתהדר בתואר הפאב הכי עתיק, או הכי פופולרי, או מגיש את הפיש אנד צ’יפס הכי טובים לפי עיטורי העוז הסקוטים. ברחוב יש מוזיאונים לתרבות הקילט השבטי, לייצור וויסקי, ומגוון אין סופי של צעיפים משובצים וממתקי פאדג’ יפהפיים. בלילות מתקיימים סיורי רוחות רפאים בעיר המרתפים, עם כל הנשמות הטהורות של מכשפות שהועלו על המוקד ושאר ליסטים ורוצחים סידרתיים. כמובן שבלילה הרמנו כוסית באחד הפאבים לזכרם.

ברחוב ה”רוייאל מייל” נמצא בית הדפוס של ג’יימי לשבט פרייזר, נכנסתי לבדוק אם הוא מחפש גרפיקאית.

בעיר העתיקה של אדינברו יש הרבה סימטאות צרות עם חנויות ובתי קפה, באחד מבתי הקפה שכבר לא פעיל כתבה ג’י קיי רולינג את הספר הגאוני “הארי פוטר”. הסמטאות היוו השראה עבורה לתאור של סימטת דייגון, בה מצטיידים הקוסמים הצעירים בשרביט וספרי לימוד ואז מרימים כוס בירצפת ב”קלחת הרותחת”. בית הספר לבני משפחות אמידות באדינברו, בנוי כמצודה ריבועית בעלת ארבעה מגדלים שמהם קיבלה רולינג את ההשראה לחלוקת הבתים בבית הספר לקוסמים הוגוורטס.

במרחבי סקוטלנד יש הרבה כבשים, פרות וטירות, המסומנות עבור המטיילים בשלטי תיירות חומים בסמל של צריח. עזבנו את אדינברו ונסענו לבקר בטירת מידהופ, היא לליברוך ביתו ומבצרו של ג’ימי ואחותו ג’יני. הטירה נמצאת בשטח אחוזה ענקית, מאז צילומי הסדרה יש במקום דוד נחמד שגובה דמי חניה ועושה ספויילרים על הצילומים האחרונים במקום.

אפשר לסמוך על ההפקה של “זרה” שיבחרו את העיירות הכי מתוקות לצלם בהם, בדרך למעבורת שתוביל אותנו לאי סקאי עצרנו לשתות תה בפולקלנד. בסדרה העיירה מייצגת את אינברנס כפי שהייתה נראית לפני 200 שנה, אינברנס של היום היא עיר גדולה ורועשת. בפולקלנד צילמו את פרנק וקלייר מגיעים לחופשה קצת לפני שקלייר נוגעת באבנים וחוזרת בזמן, בכיכר המזרקה עומד ספק גבר ספק רוח רפאים וצופה אל קלייר כרמז למסעות בזמן שעוד צפויים לנו.

בית התה שבכיכר צבוע תכלת, המטפלות במעון העיירה במדי טיול של ווסט ורוד, והפעוטות עטופים שמיכת משבצות אדומה. מיהרנו למעבורת שתיקח אותנו עם הרכב לאי סקאי ואכן בדיוק בריטי קפדני המעבורת הפליגה 5 דקות לפני הזמן.

אבל הספקנו. האיש נכנס ברוורס למעבורת ביחד עם עוד חמישה רכבים בסיפון התחתון הגשר עלה, נסגר והפלגנו אל האי.

הצימר שהזמנו התברר כחדרון עם ריצפה דקה בבית של זוג סקוטים בפנסיה מאחורי המוסך באזור התעשייה של בירת האי פורטרי. אם מרי וג’ון הקשישים חושבים שהם גרים מרחק חמש דקות הליכה נוחה ממרכז הכפר מי אני שאתבכיין. שתינו קצת וויסקי בפאב המקומי והוא חימם אותי כל הדרך החשוכה והקפואה בין ערמות עלי השלכת חזרה למיטה החורקת.

אחרי ארוחת בוקר במטבח המשובץ של מרי יצאנו לגלות את הקסם של האי. בסקאי רועות הפרות החמודות בתבל וכל המטיילים נעצרים לצלם אותם ליד השלט המבקש לא לעצור.

המים זורמים ונופלים במפלי הצוקים המכונים מפלי קילט, שוצפים באפיקי בזלת רחבים, נשפכים לבריכות במסלול “הבריכות של הפיות”. הטבע באי פראי, פשוט וראשוני. בבריכות של הפיות עשינו טרק קטן, משהו כמו נחל יהודיה בגולן, נוף בזלתי שמזכיר קצת את הבית ונחל רחב מאוד שנאגר בבריכות במעלה ההר. הרבה מקומיים מגיעים לטייל שם עם הכלב ולפעמים עם חצאית מאווררת למדי וגרבי ברך.

מי הנחלים נאספים במזקקת הווסקי “טליסקר” ויחד עם אדמת הכבול נותנים לו את טעמו המעושן הייחודי, כמו שלמדנו בסיור שבו אסור היה לצלם אבל מותר היה לטעום, אז שתינו.

אפילו האוטו גזלן מעוצב באיפוק בריטי ומציע סקונס ותה מול המפרץ בו נמצאה טביעת כף מאובנת של דינוזאור.

עזבנו את האי, הפעם דרך הגשר המחבר אותו ליבשת. פורט אוגוסטוס התגלתה כעיירה מקסימה בדרך, דפקנו על דלת המלון ושאלנו אם יש חדר פנוי, החדר היה נאה, השכנים בפאב של המלון היו נאים, בנוהל סיימנו את היום במשקה חריף והתעוררנו בתשע לפנות בוקר כשכל תושבי העיירה המנומנמת עדיין ישנים, רק הקצב שמוכר תערובת “האגיס” פתח את החנות.

בעשר בבוקר נפתח הסכר שעל הנהר הנשפך לאגם נס, צוות הסכר השווה את גובה המים בכל פעם בשתי בריכות אגירה והעביר את ספינת הדייג בתהליך של שעה אל הים הפתוח, בחזרה לאיים הצפוניים של סקוטלנד, הדייג מהאיים מדבר במבטא כל כך כבד שלא היינו בטוחים שמדובר באנגלית, גם לא מכיר את ישראל, וואלה לא שמע על זה.

היעד הבא היה מלון טירה סמוך לאינברנס בירת ההיילנדס.

כנראה מדובר במבצע רציני של אוף סיזן שאיפשר לנו ללון בארמון הזה במחיר של צימר פשוט בגולן. היו עוד אורחים שלא הגיעו בשמלות נשף אבל הצוות התייחס אל כולנו כאילו בוני פרינס צ’רלי הגיע לבקר. הזמנו ארוחת תה נהדרת שכללה עוגות קטנות, תופינים ומגדנות, לחמניות סקונס ושמנת קלוטד קרים. אחרי טיול שלכת ליד הנהר הנשפך ללוך נס ישבנו ליד האח המבוערת, הושטנו רגליים עטויות בלנסטון אל החום, בעוד רוג’ר מדליק נרות בחדר ההסבה ומציע מבחר סינגל מאלט. אפשר להתרגל לזה.

הגיע החלק הספורטיבי של הטיול, בו האיש שלי רץ באירוע הריצה של קלודן 17.46 קילומטר, לזכר הקרב האחרון של המורדים הסקוטים היעקוביטים בכתר המלוכה האנגלי בשנת 1746. אני בזמן הזה, עושה שופינג בחנות המוזיאון של גיא ההריגה קלודן. אין הרבה מה לקנות בסקוטלנד, יש כמובן את רשתות האופנה שמשעממות אותי ועל כך זכיתי בפרס האישה המושלמת, יש המון צעיפי צמר וקשמיר משובצים במגוון דוגמאות מסורתיות, ובחנות המוזיאון יש חפצי נוי חורפיים ומזכרות מהסדרה שלנו ,”זרה” כך שהזמן עבר בנעימים.

היו כמה סקוטים שרצו בחצאית עם המון טקס בישבן הלאומי, סקוטיות שלבשו מיני חצאיות מעל הטייצ’ וישראלי אחד ויחיד שגם הגיע מקום ראשון מבין כל האסייתים.

מלבד הקילטים המשובצים האוירה צבעונית אך ממושמעת, יש הרבה רצים בני הגיל השלישי, סבים וסבתות בני שבעים או יותר, המשפחות המלוות מגיעות לעודד עם כלבי הטרייר קשורים ברצועה, הכרוז עושה קצת מורל, הרצים עושים חימום ומנופפים בידיים לפי הקצב ולסיום מחלקים מדליה פשוטה ועוגיה. אחת.

אחרי שניצחנו את המרוץ יצאנו לשטח הקרב בקלודן לחלוק כבוד לאמיצים שהסתערו בחרבות מול הרובים האנגלים. מצבות האבן מפוזרות בשדה חקוקות עם שמות השבטים השונים. כאן צולמה סצינה בסדרה בה הפצועים הסקוטים מוצאים להורג, מלבד ג’ימי שלנו, הוא חיוני להמשך העלילה, יש עוד 7 עונות.

בדרך חזרה לאדינברו אל תחנת הרכבת ללונדון עצרנו בטירת דואן, הידועה גם כטירת ליאוך בצילומים ל”זרה”, או כטירה שבה צולם הסרט “מונטי פייתון והגביע הקדוש” ואפילו כטירה שבה צולם הפיילוט של “משחקי הכס”. סיור עם מדריך מוקלט בקולו של אחד משחקני מונטי פייטון, מצליח להעביר בקלילות מבודחת הסטוריה עתיקה וסיפורי פפראצי של הפקות סרטים.

בחנות המוזיאון אפשר להצטלם עם השמלה של קלייר, כולל הכרית הקטנה מאחור, השרוכים וכל הסקרלט אוהרה הזה. כמה אני מצטערת מאחת עד עשר שלא לבשתי את השמלה?

אני אצטער על זה כל החיים.

כאן המקום להודות לאיילת, ד”ר כבוד לסדרה ולספרים, מהבלוג איילת מטיילת, בו מצאתי את כל ההנחיות המדוייקות איך לנסוע לכל אתר שצילמו בו את הסדרה “זרה”. אל תשאלו אותי איך מגיעים, אני אולי יודעת לנסוע בזמן ועל כנפי הדמיון אבל אין לי מושג ירוק איך להגיע ממקום למקום. כל הפרטים נמצאים בפוסט המצחיק, המשעשע, המרגש, המלומד והמקיף של איילת -כאן.

כאן המקום גם לפאר, לשבח ולהלל את האיש שלי, שגם רץ וגם נוהג, בצד שמאל, מנווט, מחפש, מוצא ויכול להמשיך בלי להתעייף ובכיף בעוד אני עושה את עצמי מתעניינת במפה.

וזו כבר לונדון, לא שיש לי אשליות.

בחזרה לארץ, אבל קסם המסע עוד לא תם.

טיול של חצי שעה מהמושב שלי, מושב יונתן ברמת הגולן, מוביל למקום עלום, מסתורי שלא נמצא לו עדיין הסבר מחקרי מניח את הדעת. “רוג’ום אל הירי / גילגל רפאים” הוא מעגל אבני דולמנים מהאלף השלישי לפני הספירה, שיש הסוברים שנבנה על ידי ענקים ויש המאמינים שיש בו כוחות קסם מיוחדים. ביום ההיפוך, 21 ליוני, בו היממה בעלת שעות האור הרבות ביותר והלילה הוא הקצר ביותר בשנה, נפגשים שם חובבי מסתורין וגם אני מתכננת להגיע למסע בזמן, תבואו גם?

לעוד פוסט קסום עם סיפורי פיות ומתכון לפחזניות הכנסו.

Comments

comments